אין ספק שאתם מודעים לכך שהרבה מההשקפה הרגשית שלנו על החיים נובעת מהאופן שבו חונכנו כשהיינו ילדים. לילדות שלנו הייתה השפעה משמעותית על מה שאנחנו היום, ההתנהגות שלנו היא תוצאה של האופן שבו התייחסו אלינו בילדות, הרבה ממה שאנחנו מרגישים ואיך שאנו מתנהגים כמבוגרים עוצב מאייך הרגשנו כשהיינו ילדים קטנים וחסרי אונים, וזה קישור ישיר שנשאר פתוח כל חיינו, כמו כביש מהיר עם תמרורים מסוימים שיכולים להשליך אותנו בחזרה לשנים המעצבות שלנו.
בסצנה באחד הסרטים של השחקן מארק סטרונג, הוא נותן סטירה עם גב היד על פניו של חבר כנופיה והוא מסביר שם שכאשר זה נעשה כראוי "זה מחזיר את האדם ישר לילדות", כאשר אנו מקבלים סטירה כמבוגרים הטינה הצורבת שחשנו בילדות מחזירה אותנו למקום של ענישה וצייתנות כמבוגרים.
לאשמה יש את אותו אפקט.
הנרקיסיסט משתמש באשמה כדי לשלוח אותך לטיול בילדות, הילדות הייתה מלאה כללים, אל תיגע בזה, נקה את הצלחת שלך, אל תעשה רעש, נגב את הרגליים לפני שאתה נכנס, כל יום היית צריך לנהל משא ומתן על יותר חוקים ותקנות ממה שנקבע בסֵפֶר החוקים, אם לא הצלחת לעשות זאת, ננזפת ונענשת וגרמו לך להרגיש אשמה על ה"עבירה" שלך. זה כל כך הושרש בך (מאז שהתחיל המסע שלך להפוך לאדם הישר וההגון שאתה היום) עצם האיום בתחושת האשמה מבטיח שתתנהג כמצופה ותעשה מה שאומרים לך, האשמה טבועה בך עמוק ואתה מנסה להימנע ממצבים בהם מאשימים אותך ככל האפשר. הוא יודע את זה עלייך. הוא יודע את זה בגלל שאתה אדם אמפתי ואתה מתנהג ביושרה, ביושר ובהגינות, לאשמה יש איזה תהודה מסוימת בשבילך אז הוא מנצל את זה כדי לקדם את המטרות שלו.
איך זה בא לידי ביטוי?
אתה עלול לתקוף אותו על כך שהוא נשאר בחוץ מאוחר כשרצית לבלות אתו את הערב.
אכן, בישלת ארוחה נפלאה וקנית את אחד היינות האהובים עליו, הוא עשה מה שבא לו ורדף אחרי כמה מקורות דלק טריים. כשהוא בסופו של דבר מופיע, אתה כמובן עצבני ואתה יוצא למתקפה, הוא יודע שאתה צודק אבל הוא לא יכול לסבול את הביקורת שלך עליו, הוא שונא להיות תחת ביקורת, הוא חייב להשיב מלחמה, הוא חייב להגיב. יש מניפולציות שהוא ישתמש בהן כדי להתמודד עם מה שהוא מחשיב כהתקפה בלתי מוצדקת (הכחשה או התשה למשל) אבל בהזדמנות זו הוא ישתמש באשמה:
"הייתי חוזר הביתה מוקדם יותר אם היית מתאמצת בשבילי, עלית במשקל ולמען האמת זה לא מושך,
פלא שאני לא רוצה לבוא הביתה ?"
כמובן שהוא יודע שרק אתמול נאנחת לעצמך שעלית כמה קילוגרמים כששקלת את עצמך, המציאות היא שאת לא נראית שונה, אבל הוא יודע שאת מרגישה אשמה על המשקל הקל הזה שעלית, הוא גם רומז שאת אנוכית בגלל שאת לא מתאמצת להיראות במיטבך בשבילִו.
אם היית במצב בריא זה לא היה מוזכר ואפילו אם כן, הייתה לך חשיבה ביקורתית ומודעות לכך והיית מבטלת את דבריו מפני שאת יודעת שהם לא נכונים (זה לא השפיע על המראה שלך) או שזה לא רלוונטי (האיחור שלו לא קשור לאייך שאת נראית) לרוע המזל שלך, את לא במערכת יחסים בריאה וההערכה העצמית שלך נשחקה, את מיד מרגישה אשמה. את יודעת שעלית במשקל, הוא צודק, אם הייתי נראית טוב יותר הוא היה חוזר מוקדם יותר, את אשמה. כל האשמה שלך.
וזה יכול להיות כל דבר בך, השיער שלך קצר מדי (אתמול זה היה ארוך מדי – כן, הוא יהיה לא עקבי כהרף עין), או שאת מתלבשת זנותי מדי, אף פעם אין לך משהו משמעותי להגיד, לא קנית את הגבינה האהובה עליו וכן הלאה, הנושא לא חשוב כל עוד הוא יודע שזה משהו שתרגישי אשמה לגביו. האשמה מכלה אותך ואת חוזרת להרגיש כאילו את שוב בת חמש, האפקט יוצר בלבול ושיתוק, את יכולה לשמוע את אחד ההורים שלך מעיר לך על שאכלת את העוגה לפני ארוחת הערב ושזה הורס לך את התיאבון (זה אף פעם לא קרה) ואת מרגישה קטנה וחסרת אונים, הנה את עומדת, חסרת הגנה ולא מסוגלת לענות בחזרה ואת חייבת לקחת את הייסורים שלך וללמוד מהם. ההתנהגויות הנלמדות של כל אותן שנים עולות על פני השטח ברגע,
אסור לך להשיב בחזרה כי זה יהיה חוצפה, עלייך להתנצל ולהצהיר על כוונתך לא לעשות זאת שוב וכך את תתנהגי הרבה יותר טוב בפעם הבאה. להשתפר. תחשבי טוב. זכרי עבור הפעם הבאה.
השימוש הזה באשמה שלח אותך מהר לאורך הכביש המהיר לכיוון הילדות שלך והאני הבוגר שלך עם כל התנהגויות ההגנה הרציונליות שלך נעלם, כעת אתה תתנהג באופן שלילי (כדי לתת פורקן לרגשותייך) תפעל בצורה שהתנהגת בתור ילד/ה מלא/ת אשמה, אתה תעמוד ותתנצל, תשכח לגמרי את התנהגות הלקויה שלו שכן הוא מדגיש מה אתה עשית לא בסדר ע"י שימוש במנה עצומה של אשמה.
