ניתן לחלק את מושג האמפתיה לשלושה סוגים הניתנים לזיהוי.
1.אמפתיה קוגניטיבית.
2.אמפתיה רגשית.
3.אמפתיה מדבקת.
אמפתיה קוגניטיבית
קודם כל יש את הרעיון של אמפתיה קוגניטיבית לפיה אפשר להבין את נקודת המבט של אדם אחר, לזהות ולהבין מה המשמעות של רגשותיו של אדם אחר ומה צריכה להיות התגובה המקובלת.
אנשים אמפתיים מומחים בהבנת נקודת המבט של אדם אחר אך הם ירחיקו לכת מכך. הם יגלו סבלנות כדי לאפשר ביטוי של נקודת מבט זו, הם ישאלו שאלות כדי להוציא את ההשקפה הזו ויישמו אותה על מצבם וחוויותיהם שלהם. אנשים אמפתיים רוצים להבין את נקודת המבט של האדם האחר, הם לא רק נותנים לו פלטפורמה מלכתחילה, אלא הם גם מאפשרים לשדר אותו, להרחיב וליישם אותו. לכן אין פלא שאמפתיה קוגניטיבית זו ניכרת בתכונות האמפתיות של סבלנות, צורך להבין וצורך לדעת את האמת. יתר על כן, בעל אמפתיה קוגניטיבית כזו פירושה שהאדם האמפתי רגיש הרבה יותר לסלט המילים של הנרקיסיסט, שיחות מעגליות, שקרים וחצי תשובות שהסוג שלו מספק. האדם האמפתי סובל ממניפולציות אלה כשהוא מנסה לשחות בתוך הביצה ומנסה להגמיש את האמפתיה הקוגניטיבית שלו כך שיבינו את נקודת המבט של הנרקיסיסט. כמובן, מכיוון שנקודת המבט שלהם פועלת מנקודת מבט מעוותת ושונה לחלוטין, אין לו אפילו תקווה קטנה להשיג אותה.
לנרקיסיסטים הגדולים יש אמפתיה קוגניטיבית משמעותית. הם מבינים את נקודת המבט והרגשות של האדם האחר. הם גם יודעים כיצד להגיב על מנת שיוכלו לחקות את האינדיקטורים החיצוניים של אותם רגשות שאינם מחזיקים בהם (כגון שמחה, אושר, עצב או דאגה) וכך הם משתלבים בקלות בסובבים אותם. ישנו עיכוב קטן ביותר כאשר הם נזכרים במהירות מהי התגובה המתאימה ולאחר מכן מוודאים שהם מסדרים את התכונות, השפה, הטון ושפת הגוף שלהם כך שיתאימו לרגש שהם רוצים להעביר. הם לא באמת מרגישים את זה.
לנרקיסיסטים טווח האמצע יש אמפתיה קוגניטיבית טובה ולכן הם הולכים בדרך דומה לזו של הנרקיסיסט הגדול, אולם ייתכן שיהיה עיכוב רב יותר עד שהרגש המחקה יוצג. לפעמים הוא יטעה וייתן תגובה שהיא קצת לא מסונכרנת עם מה שנדרש, או שהיא עשויה להיראות נוקשה ורובוטית, מכיוון שאין להם את הקלות של הגדולים בחיקוי התגובה המקובלת.
באשר לנרקיסיסט התחתון, אין לו בכלל אמפתיה קוגניטיבית (תחתון נמוך, ותחתון אמצע) או אמפתיה קוגניטיבית מוגבלת מאוד (אצל התחתון עליון) בהתאם לכך, אתה תעמוד בפני מישהו שבוהה בך מכיוון שהם אינם מסוגלים להבין מה הם צריכים לעשות. זה ,ביחד עם חוסר המודעות שלהם פירושו שלרוב אין להם מושג שיש משהו לא בסדר וגם אין להם מושג מה התשובה המתאימה צריכה להיות.
אמפתיה רגשית
אמפתיה או אמפתיה רגשית היא אדם המסוגל לחוש באופן אינסטינקטיבי את מצבו הרגשי של אדם אחר, להרגיש צורך להתייחס לאותו מצב רגשי ולכן להראות את הדאגה המתאימה לאדם בדרך כלל באמצעות פעולות, בניגוד למילים בלבד.
בשלושת אסכולות של הנרקיסיזם, היכולת שלהם ביחס לאמפתיה רגשית היא נעדרת. הם לא מרגישים כלום כלפי אף אחד אחר. האמפתיה הקוגניטיבית שלהם (היכן שניתן) מאפשרת להם לזהות שמשהו אינו כשורה, מה פירוש התגובה של האדם (כעס, פגיעה, עצבנות, תסכול וכו ') ולכן הם יכולים (אם נחשיב את זה כאינטרסים שלהם) להגיב בצורה מסוימת, אך הם אינם מרגישים דבר. אין תגובה רגשית מהם למצבך. הם אינם חולקים את שמחתך, אינם מרגישים צורך לנחם אותך בגלל כאב שיש לך, ואינם חשים דאגה בגלל חוסר המזל שלך.
הם לא מרגישים כלום.
באופן לא מפתיע, לאדם האמפתי יש את כל שלושת המרכיבים של האמפתיה בשלמות ובכמויות עזות. האדם האמפתי מסוגל לזהות בקלות רבה את מצבו הרגשי של אחר, גם אם הוא מנסה להסוות אותו. הם בהחלט מרגישים ומזהים את הצורך לעשות משהו כשהם רואים את התגובה הרגשית של מישהו אחר. הצורך הזה כמעט בלתי ניתן לעמידה בפני האדם האמפתי והם גם יודעים היטב מה עליהם לעשות ואיך להגיב. הם ישתתפו בשמחה, יברכו כשמישהו שמח באמצעות ברכות טובות, ינחמו כשמישהו אומלל ויחזיקו אותם כשהם שבורי לב. האדם האמפתי אינו שונה בהתנהגותו עם הנרקיסיסט ורואה את תגובתו הרגשית – אם כי מתוך מבחר מצומצם של רגשות. הוא מרגיש צורך להתייחס אליו ויודע גם כיצד להתייחס אליו. כך שכאשר הוא משחרר את זעמו, שנאתו, קנאתו ואנטיפתיות שלו, האדם האמפטי עקב דאגה זו, תמיד נכנס לפעולה, רק לעתים רחוקות יתחמק מהאתגר ואפילו יתייחס לנושא ברמה עצומה ואובססיבית.
אמפתיה מדבקת
לבסוף מגיע הרעיון של ההדבקה הרגשית. זהו נושא עמוק ואפשר אפילו להתייחס אליו כאלמנט רוחני של האדם האמפתי. לא מדובר רק בהבנת נקודת מבט או הכרה בצורך ותגובה רגשית, אלא בהרגשת הרגש בדיוק כמו שמישהו אחר חווה. כך שאם חבר מוטרד בגלל מותו של הורה, האדם האמפתי נגוע בצער זה וחווה את אותן רגשות כאילו הם מתאבלים על עצמם. זה לא רק אומר שהם מלאים בדלק שכמובן הנרק' ינצל, אלא שהם מוכנים לזהות את הצורך ולעשות משהו אפילו יותר ממה שאפשר, ולאפשר לאמפתיה הקוגניטיבית והדאגה לצאת. ההדבקה הרגשית קיימת אצל כל האנשים האמפתיים אך היא אינטנסיבית יותר אצל אנשים מסוימים. אכן, עוצמתו אף עשויה לחרוג בהיותה קרובה לאדם החווה את הרגש. האדם שניכן בהדבקה הרגשית יצפה בתוכנית טלוויזיה ובמקום שהדמות הראשית נבהלת, הם ירגישו גם את הפחד הזה. הם יקראו כתבה בעיתון מרגשת על מצוקתו של יתום והם ירגישו גם את הייאוש הזה. זהו חלק עוצמתי מאוד באמפתיה וגורם לאדם האמפתי להגיב אליה. רוב בעלי המרכיב של ההדבקה הרגשית (האמפתי המדבק) חווים רגשות או אנרגיות חיוביים ושליליים של אחרים, גם כשהם רחוקים וזה מרגיש מרומם אולי משתלט, או סוחט, ואכן מכביד. בעלי רוב המרכיב של ההדבקה הרגשית חשים חיבור עמוק.
לנרקיסיסט אין הידבקות רגשית כזו. הוא נעדר לחלוטין ,ולכן אין לו דבר שיכול לגרום לו להרגיש משהו בגלל זה הוא פועל ככה. אין שם כלום. מצוקתו של היתום אינה מורגשת על ידו והוא לגמרי לא מתרגש. הפחד מהגיבורה בטלוויזיה נחשב אצלו לכעס שכן המקור העיקרי שלו נראה מודאג יותר מאותו אדם מאשר ממנו. הפעם היחידה בה הוא מתייחס להדבקה רגשית זו כשימוש כלשהו היא כאשר היא משרתת את מטרותיו כאשר האדם האמפתי הוא מזרקה של דלק ומפנה את תכונותיו האמפתיות כלפיו. אין לו את ההדבקה הזו והוא לא מרגיש שום דבר בדרך שהאדם האמפתי מרגיש.
