אומרים לנו שחובה לדווח על חשד בפגיעה מינית בילדינו, אומרים לנו לדאוג לילדינו ולהקשיב לסימנים מחשידים, אומרים לנו לפנות לרווחה והיא תגן על הקטנים..
האמנם ?
את המדריך להגנה על ילדים מהתעללות מינית במשפחה, כתבה אם צעירה שהצליחה להציל את בנה מהפגיעה. היא טוענת על סמך ניסיונה, כי הדבר המסוכן ביותר לילד נפגע מין בישראל, זה הטיפול של גורמי הרווחה.
האם הצעירה שפרסמה וכתבה את המדריך המבריק הזה, ביקשה להזהיר אתכן הישראליות מפני הסכנה האורבת לכן אם הטרגדיה של ילד/ה נפגע/ת מין מתרחשת בבית שלכן, בתוך המשפחה.
האם מדווחת שעברה סרט אימה דומה לזה של גלית צרפתי ובנה נועם והצליחה להציל את הילד שלה. כללי ברזל לליווי נפגעי מין במשפחה במערכת המשפט בארץ, אם את אמא שחושדת שהילד שלה נפגע מינית מצידו של אביו, כדאי לך לקרוא את המאמר הזה. זה עשוי להציל את החיים של שניכם.
כלל ראשון:
אל(!) תצלמי ואל(!) תקליטי את הילד כשהוא מספר לך שאביו פוגע בו מינית.
כשילד מספר לאמא שלו, שאביו פוגע בו מינית, האינסטינקט הטבעי והמיידי שלה הוא פשוט לשלוף את הפלאפון ולצלם אותו. לאסוף הוכחות למשטרה… לדובב אותו… שיספר עוד… שיגיד למצלמה את מה שהוא אמר לה לפני שניה… "אם יהיו לי הוכחות שהוא סיפר לי שאבא שלו פוגע בו, אוכל להציל אותו!" (כך היא סבורה בתמימותה). ובינינו? ככה פועל היגיון בריא. וככה הייתה פועלת כל אמא נורמאלית ושפויה, שביום בהיר אחד "נפלו עליה השמיים" והיא קולטת פתאום איזו סכנה איומה מרחפת מעל לראש של הילד שלה. אותה אמא, בטוחה במיליון אחוז, שאם היא תגיע עם אותן צילומים והקלטות למשטרה ולרווחה – הילד שלה ינצל. אין לה שום ספק בכך.
אז אמא יקרה, צר לי לנפץ לך את האשליה, אבל הדברים ממש – אבל ממש – לא עובדים כך!!
לפני שאספר לך מה קורה מאחורי הקלעים של המשטרה, הרווחה ובתי המשפט, קחי אויר ושתי קצת מים, כי מה שאת הולכת לשמוע הוא הרבה יותר הזוי ממדע בדיוני.
אולי את לא יודעת יקירה, אבל במשטרה וברווחה שונאים שמקליטים ילדים. גם בבתי המשפט. כשאמא מקליטה ילד שמספר לה שאביו פוגע בו מינית, היא נתפסת כ"מסיתה" כ"מנכרת" וכאמא ש"עושה כל אשר ביכולתה לנתק את הילד מאביו". יגידו עליה שהיא "אישה אובססיבית" שהיא "מחדירה מילים לפה של הילד" וכי: "הילד מדבר מגרונה". כך שאם יש לך חומרים מצולמים ומוקלטים (ועוד לא עשית את הטעות הזאת של להגיע איתם לרווחה או למשטרה), תגנזי אותם ומהר. הם רק יזיקו לך, באחריות.
ואת צריכה להבין עוד משהו… מבחינת המשטרה והפרקליטות – הקלטה או צילום שכזה משמעותו "זיהום חקירה", וישמש כנגדך וכנגד תלונתך שהילד שלך נפגע – בכל הליך עתידי.
ויותר מזה.
גם אם יבוא מומחה אחר בעתיד ויתמוך בטענה שלך שאכן הילד נפגע מינית מצד אביו, הקלטה או צילום שנעשו בעבר על ידך יחבלו בהגשת כתב אישום עתידי כנגד האב הפוגע. למה? ככה. כי במדינת ישראל 2021, אותה הקלטה או צילום שמראה את הילד מעיד כנגד אביו – נחשבים בשפה המקצועית כ"זיהום חקירה", וכשחקירה "מזוהמת", מאוד קשה אחר כך להגיש כתב אישום.
אולי את לא יודעת, אבל ישנם מאות ואלפי תיקים מזעזעים של גילוי עריות שלא "הבשילו" לכדי הגשת כתב אישום בשל הטענה ההזויה הזו של "זיהום חקירה" מצד אימהות. לא מאמינה? כנסי לגוגל. תחקרי קצת בנושא… (וכן, ברור לשתינו מי כאן המזוהמים האמיתיים שהמציאו את השטות הזו).
אז אסכם לך את הכלל הראשון בכמה מילים: הקלטה ו/או צילום של ילד שמתעד פגיעה בו מצד אביו – יחזור אליך כמו בומרנג! הישמרי לנפשך ואל תעשי זאת!
את בטח תופסת את הראש עכשיו ושואלת את עצמך: "אז איך לעזאזל אני יכולה להוכיח למערכות שהילד שלי נפגע? מה לכל הרוחות אני יכולה לעשות בשביל להגן על הילד שלי?"
תמשיכי לקרוא. כתבתי לך עוד כמה עצות מניסיוני המר, שיכולים לעזור לך.
כלל שני :
קחי את הילד במיידי למומחה שיש לו ניסיון באבחון של פגיעות מיניות.
זה יכול להיות פסיכולוג קליני שעובד עם ילדים ומנוסה באבחונים שכאלו וזו גם יכולה להיות עו"סית קלינית שבהכשרה שלה היא מומחית לפגיעות מיניות בילדים (וכ'ו).
עכשיו יקרה, קחי עוד נשימה עמוקה ושימי לב לדבר הבא: רובם הגדול של המאבחנים לא יוכלו/ירצו לאבחן את הילד שלך, היות ועל פי חוק, את נדרשת לקבל את הסכמת האב לאבחון שכזה. כן, כן, מה ששמעת. מבחינת החוק הוא עדיין נחשב האפוטרופוס של הילד, ולכן כל אבחון שכזה צריך להיעשות רק אחרי קבלת הסכמה ממנו (אם את צריכה ללכת רגע ולהקיא, את מוזמנת. אני כאן. ממתינה לך).
עכשיו מה קורה? ישנם לא מעט מאבחנים, שלא ממש יתחשק להם לסכן את הרישיון שלהם ולאבחן את הילד שלך בלי הסכמה של האב. אממה, אל תוותרי. תמיד יימצא אותו הצדיק בסדום שיסכים לעשות זאת. ולמה זה ממש חשוב? כי אם הילד אכן נפגע, יהיה לך לפחות "משהו ביד" שאיתו תוכלי ללכת לרשויות.
ללכת לרווחה או למשטרה ללא אבחון שכזה משמעו לקחת סיכון אדיר שיסתכלו עליך כעל אישה לא שפויה בעליל וזה ממש לא לטובתך או לטובת הילד שלך!
סיבה נוספת לגבי "למה חשוב שיהיה לך אבחון כזה ביד?", היא כי את מרוויחה זמן. ולמה הכוונה? אסביר לך.
כשבית המשפט יראה את האבחון שהבאת הוא יתייחס אליו "כלא קביל", כיוון שהמומחה שלך הוא "מטעמך" ולכן אותו מומחה הוא כביכול "לא אובייקטיבי" מבחינת בית המשפט (מה, לא ידעת שפסיכולוג קליני מומחה לפגיעות מיניות שקיבל תואר מהאוניברסיטה הופך פתאום ל"לא קביל" כשהוא מאבחן את הילד שלך?).
בכל אופן מה שיקרה, זה שבית המשפט ימנה "מומחה מטעמו" לבדיקת הפגיעה המינית בילד. אבל עד אשר ייקבע מומחה שכזה, ועד אשר אבחון שכזה יעשה, הילד שלך מוגן. במקסימום יאפשרו לו להתראות עם האב הפוגע תחת פיקוח, וזה מאפשר לך זמן טוב להתכונן לתקופות הבאות והממש לא פשוטות שהולכות להגיע…דיונים, התמודדות עם תסקירי רווחה, והתנהלות חדשה ומאתגרת בסביבה עוינת, מתישה ולא מוכרת.
כלל שלישי – אל תחסכי על עורך דין שהוא פחות מתותח:
לפני שאסביר לך קצת על הכלל השלישי חשוב לי לומר לך כמה דברים: צאי מהסרט שהרשויות הקיימות מחפשות צדק או להגן על הילד שלך. צדק לא קיים בבית המשפט, גם לא בצורה של כוכב. הוא גם לא נמצא במשטרה ובטח לא ברווחה. אם חשבת שמי שיושב באותן מערכות נמצא שם לעזור לך – את טועה. אין לי דרך עדינה לומר זאת, אבל הילד שלך לא מעניין אף אחד.
אם את בטוחה שכשתסבירי "מי האבא" הם ישתכנעו – את טועה.
אם את חושבת שהשופטת מעוניינת לדעת מי את באמת, אחרי שהיא קראה עליך סיפורי אלף לילה ולילה בתסקירים של הרווחה שאין להם שום קשר למציאות – את טועה ובגדול.
וזה רק קצה הקרחון ממחול השדים שעשוי להתנהל נגדך במערכות האטומות הללו.
כך או כך, אין מנוס מלהשיג עורך דין שהוא לא פחות מתותח כבר בתחילת הדרך, שמנוסה בתיקים כאלו ולא משנה כמה הוא יעלה. את צריכה להבין משהו חשוב: "התגלגלות בעייתית" של תיק כזה בתחילתו, יכולה לגרום לאסון גדול בסופו, שיתבטא בהעברה של הילד לחיקו של האב הפדופיל (כן, כן, מה שאת שומעת).
תביני. טעויות שעורך דין בינוני יעשה בתחילתו של התיק – יהיו מאוד קשות לתיקון בהמשך, גם לעורך דין מנוסה. אז אם לצורך גיוס של עורך דין תותח שכזה תיאלצי להשפיל את האגו שלך ולבקש הלוואות מחברים, ממשפחה או מהפקידה המעצבנת בבנק – תעשי זאת מבלי לחשוב פעמיים! מבטיחה לך שזה יהיה שווה לך כל אגורה בעתיד… אנחנו מדברים על החיים של הילד שלך כן? (רק מזכירה).
ועוד דבר. קחי בחשבון שמדובר בתיק שעלול להימשך על פני כמה וכמה שנים (עד כמה שזה נשמע נורא). אבל זה תיק שאת חייבת לנצח בו. למען הילד שלך ולמענך.
כלל רביעי
זכרי, שמי שינצח במלחמה הנוראית הזאת, הוא מי שיצליח לשמור על קור רוח מול המערכות.
את בטח שואלת את עצמך, "איך אפשר לעזאזל לשמור על קור רוח כשהילד שלי בסכנה איומה שכזו?! זוהי דרישה לא אנושית!". אני מסכימה איתך. ואני גם הכי מבינה אותך (הייתי שם לצערי). ועדיין. תנסי. איפה שרק אפשר. במיוחד מול המערכות.
תחדירי את זה טוב טוב לראש שלך: ההיסטריה שלך היא הנשק הכי טוב והכי קטלני, שהאבא משתמש בו כנגדך. ונחשי מה? ההיסטריה שלך משרתת נהדר גם את פקידות הסעד כשהן כותבות עליך דברים הזויים. אז קחי את זה בחשבון.
כלל חמישי
דעי את האויב. או במילים אחרות: טיפים חשובים להתנהלות מול פקידות הסעד ברווחה.
טוב. תקשיבי. את הקטע הזה תקראי גם מאה פעם אם תצטרכי. סבבה?
טיפ ראשון: אל תגיעי לעולם(!) לפגישה עם פקידת סעד/עוס"ית ברווחה כשאין עליך מקליט. ולא, אל תשתמשי במקליט שיש בפלאפון. מספיק שתיכנס לך שיחה אחת באמצע – ואופס, ההקלטה שלך נעצרה.
ישנם היום מקליטים מעולים ודקיקים, שאפשר למצוא בחנויות, אתרי אינטרנט ועולים גרושים! אל תתעצלי! רכשי אחד כזה! עורך הדין העתידי שלך (ולא משנה עד כמה הוא תותח על) לא יוכל לנצח במלחמה הזאת בלי ראיות/הקלטות/הוכחות שתתני לו, ושמטות את הכף לטובתך.
ועוד משהו. אולי לא ידעת – אבל כשאת מקליטה מישהו (את פקידות הסעד למשל), החוק מתיר לך לעשות זאת כי לא מדובר כאן על האזנת סתר. אחדד: החוק מתיר לך להקליט כל שיחה עם אדם, בתנאי שאת נוכחת בשיחה הזו. ולמה חשוב להקליט את פקידות הסעד? כי אם יכתבו עליך שקרים בתסקיר עתידי, בהן יטענו שאמרת א', כשלך יש הוכחה מוקלטת שאמרת ב', זה עצמו יכול לקעקע את אמינות התסקיר כולו ולפעול לטובתך. זכרי שהרווחה היא אחד המוקשים הגדולים בתיק שלך, ולכן כדאי לך לפעול בחכמה.
טיפ שני: כשאת נאלצת להגיע לרווחה, קחי בחשבון "איך את נראית לעוס"יות מהצד". אותי את לא צריכה לשכנע שאת היסטרית ובלחץ אטומי. (בינינו, מי מסוגלת להישאר אדישה כשפוגעים לה בילד?). אממה, קחי בחשבון, שברווחה יושבות בדרך כלל עו"סיות, שהן אינן נשות מקצוע בתחום הפגיעות המיניות, אין להם שום הכשרה מקצועית בנושא, ורובן – איך לומר בעדינות – פוסטמות לא קטנות. מה זה אומר פוסטמות? זה אומר נשים עם דימוי עצמי נמוך מאוד ואגו בשמיים, שלא התקבלו לעבודה במקומות איכותיים, ומצאו את עצמן בסוף עובדות בלשכת הרווחה.
עכשיו, מכירה את הפסוק: "עבד כי ימלוך?" אז זה זה.
חשוב לי שתביני משהו. אותן פקידות סעד/עו"סיות, יושבות בצומת הכי קריטית בתיק שלך. ולמה? כי את ההמלצות שהן יכתבו עליך ועל האבא בתסקיר, בית המשפט – ברוב הגדול של המקרים – יאמץ בחום. מכאן, שכשאת מגיעה היסטרית וב"אטרף" ומרימה על פקידת סעד כזו או אחרת את הקול, היא תתנקם בך אחר כך בתסקיר שהיא תשלח לבית המשפט. אל תתעצבני, אני מבינה אותך לגמרי. לי ולכל אדם ברחוב זה ברור כשמש, שכשאמא שהילד שלה נפגע מינית מצד אביו הפדופיל – מגיעה לרווחה – היא לא נראית נורמלית. לעומתה, האבא הפדופיל שמגיע – נראה תמיד רגוע, נינוח וקר רוח. עכשיו יקירה, אחוד לך חידה: מי לדעתך מבין השניים יראה "הנורמלי" לפקידת הסעד? נחשי על מי היא תכתוב בתסקיר שהוא "שפוי" ועל מי היא תכתוב "משוגע"?
דוז פאווה. צדקת!
טיפ שלישי: זוכרת שאמרתי לך קודם שפקידת הסעד היא טיפוס עם דימוי עצמי נמוך ואגו בשמיים? אז רציתי להוסיף לך עוד משהו בעניין. תביני יקרה, אותה פקידת סעד, שהלכה ללמוד להיות עו"סית, וישבה באקדמיה על קפה, למדה בשקידה איך להתייחס לקורבנות ולמסכנים. חשוב לה כשהיא מגיעה לעבודה לראות סמרטוט מול העיניים. קורבן. יצור מסכן וחסר ישע. לא לביאה. לביאה מעצבנת אותה. היא צריכה להרגיש לא פחות מאלוהים, שמנהל את כל העולם ואשתו (והאמת שבמעמקי תת המודע שלה, אלוהים הוא רק הסגן שלה.
את בטח שואלת את עצמך: "אז בכייאת ראבאק! אני צריכה להיראות כמו סמרטוט?! איך אפשר? אני צריכה להגן על הילד שלי!!!" לאט נשמה. לאט. נסי את דרך האמצע שאומרת: תפעלי בנחישות, בעקשנות, ואל תוותרי! אממה, תיזהרי מ"להפוך שולחנות" ברווחה. יש לך עסק מאוד מסריח עם נבלות לא קטנות, אכזריות, שיש להן המון כוח בידיים.
ואגב, מה שכתבתי לך עכשיו קריטי לא רק בפגישות עם פקידות הסעד ברווחה, אלא גם בדיונים בבתי המשפט. זכרי: עו"סיות, פקידות סעד, שופטים ושוטרים, שרואים אישה צועקת, נלחמת, ומעלה טענות קשות נגד אבי ילדיה, לא נראית "קורבן" ולא נראית "מסכנה". הפוך גוטא, הפוך. היא נראית תוקפנית ו"לא שפויה".
לכן, גם כשאת מגיעה לדיונים בבית המשפט, עדיף שתתני לעורך הדין לנהל את הדיון כמו שצריך (מזכירה לך שוב, הוא חייב להיות לא פחות מתותח!). ואת? שבי בשקט בדיון. תתאימי את עצמך "לתמונה של הקורבן". שקטה ואומללה. למה החרא הזה? כי זו הדמות שהמערכות אוהבות לראות. אם תשתוללי בדיון – זה יבוא בעוכרייך. ראי הוזהרת!
כלל שישי
כשבית המשפט יבקש למנות מומחה מטעמו לצורך "אבחון לבדיקת חשד לפגיעה מינית בילד" – תעשי כל אשר ביכולתך, להשיג הכרעה מבית המשפט, שאותו מומחה יהיה בעל ניסיון והכשרה מקצועית מוכחת באבחון של פגיעות מיניות בילדים.
זוכרת שבהתחלה כתבתי לך שגם אם תביאי דו"ח מומחה מטעמך שהילד נפגע בית המשפט יתייחס אליו כ"לא קביל"? וזוכרת שציינתי בפניך שמה שיקרה זה שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו על מנת לבדוק את הטענה שלך "האם הילד נפגע מינית מאביו או לא?" אז בנקודת הזמן הזו, חשוב לי להגיד לך, שלא כל פסיכולוג קליני יודע לאבחן פגיעות מיניות בילדים. וגם לא כל איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. למעשה, ועד כמה שזה ישמע מבעס, מדובר באחד התחומים הכי קשים, הכי מורכבים והכי עדינים שקיימים לאבחון. למרבה הצער, אין יותר מדי מקומות ואנשי מקצוע שיודעים לעשות זאת כמו שצריך. אממה, אסור לך לוותר כאן! כי התוצאות של אותו אבחון יטו את התיק שלך לכאן או לכאן. וגם את הגורל של הילד שלך.
במילים איומות אחרות – מכון/מאבחן לא מנוסה שיפספס את הפגיעה המינית בילד, ויכתוב אבחון שתוצאותיו שוללות פגיעה שכזו, עלול לגרום לכך, שהילד יחזור לפגוש את אביו הפדופיל ויגזור עליו עתיד נורא. ולכן, גם אם תצטרכי להגיע לבית המשפט העליון בשביל לקבל מומחה שכזה, תעשי זאת. כנ"ל לגורמים בתקשורת.
ועוד כמה הערות: תביני, האב הפדופיל מקבל הדרכה נהדרת מעורך הדין שלו, הוא יעשה כל שביכולתו שלא להגיע לאבחון מומחה לפגיעות מיניות עם ניסיון בתחום (בשביל לא ליפול בו). אממה, בגלל שהוא מבין היטב שעליו "לשחק את המשחק" ולהרשים את הגורמים שבמערכת שהוא "משתף איתם פעולה" ולכן "ברור שהוא יגיע לכל אבחון שיידרש על ידי בית המשפט", הוא ישקיע את כל כוחותיו, מרצו וכספו להגיע לאבחון שלא שווה יותר מדי. או במילים אחרות – הוא יעשה הכל בשביל להגיע לאיש מקצוע שהידע שלו בפגיעות מיניות שואף לאפס.
מקווה שאת עדיין איתי.
כלל שביעי:
הישמרי לנפשך מלהסכים להגיע למכון אבחון/מאבחן שהרווחה ימליצו עליו בתסקירים, שאין לו ידע מוכח וניסיון עשיר באבחון של פגיעות מיניות בילדים.
ברוב הגדול של המקרים אין פקידת סעד או עוס"ית שתאמין לאמא שאכן הילד שלה נפגע מינית מצד האב. אממה, פקידת הסעד תצטרך לכתוב תסקיר לבית המשפט אודות האמא, האבא, התרשמותה מהמצב והמלצותיה "להמשך טיפול" קרי – להמליץ על מכון אבחון שעליו היא סומכת, שיבדוק את טענות האם בדבר "הפגיעה המינית בילד" (כפי שבית המשפט הורה לה).
אממה, לא מעט מכונים/אנשי מקצוע שעובדים עם הרווחה עושים גם אחלה קופה מכל המאובחנים שהרווחה שולחת אליהם. מה, חשבת שהמדינה תממן לך ולילד את האבחון הזה? מה פתאום. את האלפים הרבים הללו תצטרכי להוציא מכיסך. ואז יש חגיגה גדולה. המכון מרוויח לקוחות חדשים שהרווחה סיפקה לו פעם אחר פעם, גורף יופי של בוחטות, ומנהליו חוגגים כל שני וחמישי בחו"ל, שורצים בדיוטי פרי, במלונות מפוארים, ומה לא…
עכשיו, את באמת חושבת שאותו מכון או מאבחן שעושה ימב'ה כסף מלקוחות ששולחת אליו הרווחה כל שני וחמישי, יעיז לצאת נגדה? נראה לך באמת שאם עמדת פקידת הסעד היא שהאבא נורמלי ואת משוגעת המכון/המאבחן לא יישר איתה קו?
את באמת חיה באשליה שתוצאות האבחון שאותו מכון/מאבחן עליו הרווחה המליצה יסתרו את השקרים שייכתבו עליך בתסקירים שלהם?
או במילים אחרות, ראית פעם עסק משגשג שסוגר לעצמו את הברז?
לכן יקירה, במידה ובהמלצות תסקיר הרווחה לא מופיע מומחה שיש לו ניסיון מוכח וידע באבחון של פגיעות מיניות, תדאגי שעורך הדין שלך יילחם על לשנות את ההמלצה ההזויה הזו. גם אם תצטרכי להגיע לערכאות נוספות, או להוציא עוד כספים שאין לך.
עכשיו את בטח שואלת את עצמך בייאוש: "מה, אין שום דרך אחרת? האם חובה עליי ועל הילד שלי לעבור את תסריט האימים הזה?" אז הנה התשובה שלי: דרך הקיצור היחידה שקיימת, היא אם את מכירה קרוב משפחה או ידיד טוב שעובד בשב"כ, שיוכל להתגנב לביתו של האב הפדופיל, להתקין בו מצלמות נסתרות ולהשיג לך הוכחות לפגיעה בילד. בדרך הזו יש לך בהחלט אפשרות לעזור למשטרה האימפוטנטית להשיג את "ראיית זהב" המחרידה בה מצולם הילד שלך כשהוא נפגע מינית מצידו של אביו בשידור חי. (זוועה, אני יודעת).
אבל אם אין לך מכר/קרוב משפחה כזה, תצטרכי להמשיך ולהיאבק על החיים של הילד שלך ושלך.
קחי את כל מה שכתבתי לך בדם ותשתמשי בו בחכמה.
אם אי פעם, תהיה איזו אמא שתקרא את כל מה שכתבתי, תשתמש בעצות שנתתי כאן ותציל את הילד שלה מאימת אביו הפדופיל ומאימת המערכות הארורות בעקבות המאמר הזה, היה שווה לי לכתוב אותו.
נכתב על ידי מ', ( גיבורת ישראל הנסתרת) אמא של מקס ( שם בדוי)הקטן בן השש שניצל מציפורני אביו הפדופיל אחרי מלחמה קשה ואיומה של אימו בכל המערכות, שנמשכה קרוב ל-7 שנים.
הילד מקס ניצל. אבל מה עם ״נועם״ ?
נלקח מקבוצה אמהות נגד אלימות, פורסם אנונימי.
התיאורים והניסיון של האם במערכת המשפטית היא תוצאה של חוסר הבנה של המערכות כי מדובר באנשים שסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית/ פסיכופתית, הבנה של הנושא לעומק היא קריטית וחשובה למי שמתמודד/ת עם זה כזה. למי שצריך סיוע והדרכה, מוזמן לפנות אלי בצור קשר
