דלק נרקיסיסטי הוא בעצם דם החיים של הנרקיסיסט, בדיוק כמו שערפד ניזון מדם כדי להתקיים הנרקיסיסט ניזון מרגשות , מכוון שיש לו בור שחור עמוק של חלל ריק בתוכו הוא חייב למלא את זה באופן קבוע. הדלק הוא הרגשות שיש לאנשים בין אם הם רגשות חיוביים או בין אם אלו הרגשות השליליים. אין לנרקיסיסט יכולת למלא את זה בעצמו כי הוא קבר ממזמן עוד בהיותו ילד את האני האותנטי שלו בגלל נסיבות חייו, הוא חי את חייו בחיפוש חיצוני של צרכיו כי אין לו אפשרות להיכנס פנימה לתוך עצמו ולייצר את הרגשות האלו כמו אדם רגיל. אושר, שמחה, סיפוק עצמי וכו הם רגשות שקיימים בתוך כל אדם וכדי להרגיש אותם צריך להיות מחובר לאני העליון שלך, התבונה האין סופית,( אלוהים, ישו, מוחמד, בודהה, תקראו לזה איך שאתם רוצים). הנרקיסיסט ניתק את החיבור שלו מהכוח האוניברסלי של החיים.
אם לא יקבל דלק בהתאם לכמות שהוא צריך "המפלצת" תצא החוצה , השד הגדול שממנו הוא מפחד כל כך ומנסה לסגור המון שנים תתחיל לצוץ, ומזה הוא מפחד יותר מכל, "המפלצת" הוא "האני "האותנטי שלו האדם שהיה פעם ושהבטיח לעצמו שלא יהיה יותר, האדם הפגיע, החלש, החסר ביטחון, החסר אונים, זה שהוא לא אוהב. שהוא היה ילד האדם שגידל אותו טרח לומר לו כמה שהוא כל הדברים האלו. לכן הוא בורח מהרגשות האלו ולא רוצה להתמודד איתם, הנרקיסיזם שלו דואג לזה באופן אוטומטי ולא מודע.
איך דלק מרגיש לנרקיסיסט?
המשפטים הבאים לקוחים מאדם בשם HG tudor פסיכופת מאובחן מבריטניה, הוא מודע למי שהוא ומשתף אותנו בהרגשת הדלק לנרקיסיסט, לא פשוט לעיקול אבל זה המציאות , האמת של איך הם מרגישים את זה: נכתב לאישה אבל נכון גם לגברים שמעורבים ביחסים עם נרקיסיסטית.
"כשאני מביט בך ורואה את העונג שעל פניך כאשר את מזהה אותי מעבר לחדר, אני מרגיש את להבת תשומת הלב שלך מתלקחת בתוכי ותחושת הכוח הראשונה פורחת לחיים. למדתי שהחיוך שלך, הרחבת עיניך ומהירותך לקראתי מעידים על עונג ואושר מצידך. אני ניזון מזה ומאפשר לעצמי לשתות את הדלק הבוקע ממך. אני מביט בך מתחתיי, מתפתלת מולי, פה פעור וסומק של תשוקה חושנית מתפשטת על החזה שלך, הלהבות בוערות יותר בעודי מתבונן בתשומת לב כה רבה בהתלקחות האורגזמה שלך. אני בוחן את תגובתך שאני מצמיד אותך אלי ומציין את האופן שבו את מסובבת את הראש, ההתלקחות הקלה של הנחיריים שלך, הגפיים המתנפנפות. אני צופה ואני סופג, מכניס את תגובתך לזיכרוני כאשר אני מנצל את הדלק שאת מספקת לי.
בשעת כעס, כשאני עומד ומביט בך, מבט כזה שחודר אותך מעיניי דמויי הדיו הכהות, אני מתענג על עמדתך הרועדת, לא ניתן להסתיר את הפחד שאת מנסה להסתיר בזמן שאת מחזיקה בזרוע הכיסא לעמידה יציבה. עיניך מתרוצצות מדמעות. אני עומד ואני בוהה, המבט שלי מייצר את הפחד שלך ובמקביל סופג את הדלק הזורם ממצבך המבוהל.
כשאני שומע אותך קוראת בשמי, שזמזם כלפי מעלה, המעיד על כך שאת שמחה לראות אותי, אני מרגיש את הדלק חובק את האש בתוכי, ומאפשר ללהבות להישרף לאט יותר ולגרות את המנוע המספק לי את תחושת העוצמה שלי. אני לא מרגיש עונג, אני לא מרגיש שמחה, אני אשכפל את המראה שלך כדי לגרום לך לחשוב שאני מרגיש כמוך, אבל כשאני שומע את המילים שלך עמוסות דלק כשהן נשברות על אוזני, כל מה שאני מרגיש הוא כוח. כוח ממני גורם לך להרגיש כל כך מרומם נפש כשאת קוראת לי מחדר אחר או מדברת אלי טלפונית בהזדמנויות חוזרות ונשנות לאורך כל היום.
כשאני שומע את העלבונות, הצעקות שלך, גלי הדלק שוטפים את אוזניי, הם עמוסות ברגשות שאינן מטרידות אותי, אלא אם כן אבחר להעמיד פנים שכן, כדי לעורר אותך עוד יותר. אני שומע קולות של שירת ציפורים, אני שומע קולות של קהל מריע ואני שומע את הקולות הראשונים של יצירת מוזיקה שמושכות אותי, אך אף אחד מהדברים האלה לא מתקרב לאיך שזה גורם לי להרגיש שאת צועקת , בוכה, צוחקת, צורחת, גונחת, בגללי. דברי ההלל שלך מזיזים אותי בחן הכוח הרבה יותר מאשר מיתרי תזמורת מפורסמת. מילות הבוז שלך גורמות לי תגובה הרבה יותר גדולה משאגת הקהל כשהקבוצה שלי מבקיעה את שער הניצחון.
כשאני טועם, אני טועם הרבה יותר מהאוכל בפה או מהמשקה שזה עתה לקחתי ממך. קנית לי את המשקה ההוא והחדרת בתוך ספל הקפה או כוס הבירה את העניין שלך בי, אני יכול לטעום מהעניין שלך, מהערכה שלך ומהחיבה שלך. החתימה האמפתית שלך היא על כל מה שאת אומרת ועושה, המעשים והמילים שלך מגולמים בעוגה שאפית לי. אני אומר לך שהנתח שחתכת בשבילי טעים וכמובן שכן, את אופה מצוין, אבל מה שאני באמת טועם הוא הטיפול ותשומת לב שהקדשת לי כשעשית לי את העוגה הזו. כל ארוחה שאת מציבה לפניי עשויה לטעום ממרכיבים שונים אך האחת שתמיד טעימה לי ביותר היא הרגש שהחדרת בו. בין אם מדובר בארוחת ערב בת שלוש מנות שהוכנה באהבה ובין אם בצלחת טבולה של ספגטי בולונז.
כשאני מריח את הניחוח המענג הזה של הבושם שלך אני מרגיש שוב את העוצמה שעולה בתוכי כשאני נצמד לדלק שאת מספקת לי. הפעולה שלך בלהשים את הריח שאמרתי לך שהוא האהוב עלי הוא הרבה מעבר לריח הנעים של יסמין או אלגום. הניחוח מספר לי איך את רוצה שאני אהיה מרוצה מהשמתך אותו, איך את רוצה להריח אטרקטיבי בשבילי וכך אני מועצם על ידי הפעולה שלך כשהאף שלי מרגיש את הניחוח. ריח של בגדים או מצעים מכובסים טריים, הריח הנקי הזה חדור ממך שאת דואגת לי, מטפלת בכביסה שלי ובעבודות הבית ושוב ריח מעשה החסד, החיבה והאכפתיות הזה מספק לי את הדלק שאני משתוקק אליו. גם כשאני אומר לך שאני כבר לא אוהב את הבושם שאת לובשת, כדי לעורר ממך תגובה, כשאת לובשת את זה כאקט של התרסה, את מספקת לי עוד דלק מהפעולה הזו שמוכללת בריח. כשאת עומדת בצורה מגושמת, סיגריה ביד, ריח העשן מכיל את הכעס שלך, את הגירוי שלך וזה מריח לי מתוק כמו שורד מריח.
כשאני אוחז בידך ואני מרגיש את העונג שלך בכך שאני לוקח את ידך בידי, הדלק זורם שוב. כשאני מרגיש את העור שלך מתחת לאצבעותיי, אני יודע שהרגשות המתפרצים תוך כדי כך יתדלקו אותי עוד יותר. מהשפתיים שלי על השפתיים שלך ועד לנוע בתוכך, אני מרגיש כמו כל אחד, אבל אני מרגיש הרבה יותר כי אני מרגיש את הרגש שלך דרך המגע שלי והמגע שלך בי. הריקנות שמכלה אותי פועלת בכוחו של חור שחור ענק ששואב את כל הרגש שאת מפרישה לתוכי. כשאני מרגיש את נגיעתך בי, הדלק זורם פעם נוספת ואת מאפשרת ללהבות הרוחות לעלות גבוה יותר בגלל היישום הקל של אצבעותיך על עורפי. לחץ זרועותיך עלי כשאת מחבקת אותי חזק מסמן את האהבה והחיבה העמוקה שיש לך כלפיי. זה עובר ככוח דרכי, מעודד ומעיר, מספק לי את הכוח שאני צריך להמשיך .מה שאני חייב לעשות .
מכת ידך כשהיא מטיחה בפניי, עונש על עוד אחת מעבירותיי כשחיפשתי מגע של אחרת מחוץ למערכת היחסים שלנו, יפגע בפניי, אני הרי אנושי במובן הפיזי לפחות. העוקץ שהשארת לעומת זאת מתגמד בקלות מעליית העוצמה שאני מרגיש בתוכי באלימות מלאת הרגש שלך כלפי. לגעת בי, ללטף אותי, להחזיק בי, להכות אותי, לדחוף אותי ולמשוך אותי, הכל מסתכם בחיבור ביני לבינך ששולח את הדלק הזורם ממך אלי. כשאני כבר לא סובל את נגיעות החיבה והאינטימיות, אני משתוקק במקום זאת לאחיזת הזרוע המפחידה שלי או לדחיפת ההגנה כדי להתרחק ממך. אולי כבר לא ארצה שתחזיקי את ידי, תנשקי אותי או תניחי יד עדינה על מצחי, במקום זאת אקבל בברכה את הביטוי הפיזי של כעסך, תסכולך, ופחדייך.
כל מה שאת אומרת ועושה ייקלט בחושיי, מה שאני רואה בך, מה שאני שומע אותך אומרת, מה שאני טועם, מה שאני מריח ומה שאני מרגיש ממגעך, כולם מספקים לי צינורות לאיסוף דלק. אני מכונה עצומה ששואבת ממך את הרגש דרך כל חמשת החושים שלי כדי לנסות למלא את הריק העצום הזה בתוכי. את גורמת לחושים שלי להתעורר לחיים, אם כי למטרה אחת וזה קורה באופן שגורם לרגשות שאת מרגישה, משימוש בחושים שלך להתרוקן אלי. את באמת ממלא את החושים שלי.
